מידע נוסף : התמר נחשב לאחד מהפירות הארץ ישראליים ביותר, ונכלל בשבעת המינים בהם התברכה הארץ. מרבית זני התמרים שהוזכרו במקורות, הושמדו במאה ה-14 ע"י הממלוכים שכבשו את הארץ, ונטיעתם מחדש החלה רק בשנות ה-30 של המאה ה- 19, כשזנים שונים, הוברחות לארץ מעירק, הן לצורך גידול מסחרי של הפרי והן כעצי נוי. מאחר ותנאי הגידול האופטמאלים של התמר דורשים חום גבוה וריבוי מים, מטעי התמרים בארץ, משתרעים בעיקר לאורך השבר הסורי אפריקאי, מהכינרת ובקעת בית שאן, ועד מישורי הערבה. פרי התמר אינו נאכל טרי (על פי רוב), אלא יבש או לח, ואפשר גם להפיק ממנו סירופ דבש מתוק הנקרא סילאן. (ראה ערך סילאן). ייבוש הפרי נעשה בתהליך של חימום ממושך, במהלכו הוא מאבד את רוב הנוזלים שלו וכן חלק מהויטמינים שלו. התמר המיובש, מכיל כמות כפולה של קלוריות מאשר הפרי הטרי, ומתיקותו הגבוהה הקנתה לו את הכינוי "הממתק של הטבע". על אף הערך הקלורי והסוכרים, נחשב התמר המיובש בריא, ומכיל כמות גדולה של סיבים תזונתיים שמסייעים למערכת העיכול, אשלגן המסייע למניעת לחץ דם, מגנזיום וסידן. 100 גר' תמרים מיובשים, מכילים כ- 282 קלוריות, 67 גר' פחמימות, 40 מ"ג סידן ו-656 מ"ג אשלגן. זני התמרים שגדלים היום בישראל הם תמר המג'הול (ראה ערך תמר מג'הול) ודקל נור המשובחים, תמר צהוב (הברהי) שנמכר ונאכל בוסר, תמר אדום - חיאני, תמר חלאווי, תמר זהידי, תמר אמרי ועוד.